התרגלנו להעדיף מוצרים מיובאים. אליהם מצטרפים גם הסגנונות הזרים. גם בגני הנוי העיקרון הזה פועל. סגנונות מצועצעים ומיובאים מועדפים על פני צורות מקומיות פשוטות.
במקום להשתמש באבן מקומית, בעץ ובצמחייה מקומית חסונה ליובש, מכניסים לגנים מזרקות איטלקיות, מדשאות אנגליות, ספסלי פלסטיק, תאורה ספרדית, צמחים אקזוטיים, וריצוף ברוקי. לא הייתי מעיד על תכונות הנפש שלנו הללו, אילולא נתפסנו גם ל"יבוא" של אדמה לגן. בשטחי גן רבים ניתן למצוא קרקע חלופית עשוייה מפריט וורמקוליט, כבול פיני וטוף גולני, קצף פוליסטרני וקומפוסט שילשולי. ואם היד אינה משגת אז לפחות אדמת חמרה אדומה או צהבהבה – סגולה לכיסוי ולהסתרה של שאריות בניה, עשבים, אבנים ואדמה מקומית מהודקת.
מה הצורך האמיתי בהוספת קרקע?
מוסיפים אדמה לגן בשטח סלעים וטרשים באיזור ההר, בשטח כורכר לאורך מישור החוף, בקרקעות סידניות מאד, או בקרקעות אטומות וגרועות לגידול צמחים. כמו כן מוסיפים אדמה כאשר מבנה השטח נמוך ותכנון התוואי ביצירת הגובה הסופי מכתיב זאת. בשיקולי הבאת האדמה יש לנהוג בהתאם לכמה כללים:
א. קרקע מקומית טובה (ואפילו היא כבדה) עדיפה על אדמה זרה. לפעמים "הזזת" אדמה מקומית מספיקה כדי למלא אחר הדרישות התכנוניות והגנניות.
ב. אם מוכרחים להביא אדמה, יש להעדיף כזאת שתדמה ככל האפשר לקרקע המקומית. באיזור טררוסה של ההר עדיפה אדמת סחף מואדיות הסביבה. באיזורי כורכר ודיונות – עדיפה חמרה חולית. ובאיזור הערבה מכסים את השטח בחול. בכל מקרה השימוש באדמה כבדה לכיסוי אדמה מקומית קלה אינו רצוי. כאשר יעמיקו הצמחים שרשיהם, יקשה עליהם המעבר מסוג קרקע אחד לשני, ולעיתים מצטמצם בית השורשים רק בקרקע המוספת. ככל שבית השורשים יעמיק, ייקל על הצמחים לקבל מים ומזון ושגיאות הגנן בהשקייה ובדישון לא יפגעו בהם קשה. לכן אם השכבה המוספת דקה (10-30 ס"מ9 כדאי מאד להקפיד על הוספת קרקע הדומה במבנה לאדמה המקומית. אולם בהוספת שכבה עמוקה (50-90 ס"מ ומעלה), ההקפדה על קרקע דומה הופכת להיות שולית.
ג. אין להביא אדמה ממקוםם משובש בעשבי בר רב-שנתיים כמו: יבלית, דורת ארם-צובא, גומא הפקעים ("סאידה"), עשב רודס, ינבוט וכו'. והן ממקום הידוע כנגוע בנמטודות ומחלות קרקע.
ד. משתדלים שהאדמה המיובאת תהיה אחידה ככל האפשר לבל ייוצרו כתמים ו"חברבורות" של קרקעות מסוגים שונים. זה יקשה על השקייה נאותה (בקרקעות שונות נהוגות השקיות במרווחי זמן שונים).
ה. מבטיחים בית קיבול עמוק לשורשים. לכן אם הקרקע המקומית התחתונה טובה מבחינה אגרוטכנית, ניתן להוסיף את עומקה לחשבון בית השורשים בתנאי שהיא תעבור עיבוד וטיפול מכין (הדברת עשבים, פליחה, תוספת זבל ודשנים וכד') לפני הוספת השכבה הנוספת מעליה.
הצנעת זבל אורגני
כדי לשפר את מבנה הקרקע ולהעשיר את שכבת הקרקע העליונה במיקרואורגניזמים (ובעיקר באדמות מיובאות שהוצאו מעומק רב) נוהגים להצניע זבל אורגני. הוא גורם להתארגנות של מבנה פתיתי טוב יותר בקרקע, לאיוורור משופר באדמות כבדות, ולקיבול מים גבוה יותר בקרקעות חוליות. ההשפעה החיובית של הזבל בקרקע מתרחשת אם הוא ניתן בכמות מספקת (פיזור קומפוסט על פני השטח כפי שבוזקים מלח על פרוסת לחם הוא כמו לעג לרש) ובטיב מעולה. זבל טוב הוא אותו זבל שעבר תהליך מבוקר של קומפוסטציה, ואינו מכיל יותר זרעי עשבים וחומרים רעלניים המופרשים מזבל טרי בתהליכי הפירוק שלו. מפעלים אחדים בארץ אוספים זבל אורגני ברפתות, במכוני טיהור שפכים, וכן אוספים פסולת אורגנית של מוצרים מבתי חרושת ומעבירים אותם תהליכי פירוק מבוקר של קומפוסטציה. קומפוסט טוב קונים ממפעל בעל מוניטין היכול להוכיח את תכונות הקומפוסט בפרסומיו. קיימים בשוק קומפוסטים ממקורות בלתי מזוהים, מעורבים באדמה או שאינם מכילים רקבובית ברמה מספקת. אלה אינם טובים. זבל אורגני מכופתת או זבל עופות משמשים כדשנים איטיי תמס לתוספת מינרלים ואינם מחליפים את הקומפוסט או את זבל הפרות הרקוב כמשפרי מבנה קרקע.
מפזרים זבל בכמות של 20 ליטר למ"ר שטח (20 מ"ק לדונם) ומצניעים עמוק ככל האפשר. יחד איתו מצניעים דשן זרחני (150ג' סופט פוספאט למ"ר), מצניעים זאת ביסוד כיון שקשה להחדיר זרחן לעומק השורשים בגן קיים. במקרה זה הוא יעמוד לרשות הצמחים בשנים הבאות. עיבודים אלה, כולל עיבוד הקרקע המקומית, הבאת קרקע נוספת, פיזורה, והצנעת הזבל צריכים להעשות כשהקרקע לחה מעט אך לא רטובה, כדי שלא ייגרם הידוק וקלקול של מבנה הקרקע.
תוספת חומרים אחרים
קיימים חומרים אינרטיים רבים שניתן לכאורה לשפר עמם מבנה של קרקעות. חלקם משמשים כמרכיב של מצעי גידול במשתלות או במיכלים של צמחי בית. משתמשים בהם במקרים מיוחדים וספציפיים בגננות גגות, אולם לא מומלץ לערבב חומרים כאלה בקרקע המקומית בגן. ערבוב של חול, טוף, או חצץדק בקרקע כבדה גרם במקרים רבים דוקא ליצירת שכבה אטומה של קרקע ולמבנה שקשה לעמוד על תכונותיו. אפשר להשתמש בחומרים אלה להכנת מצע עליון ועצמאי ליצירת מבנה מיוחד ובלתי דחוס בהכנת קרקע לפיסות מדשאה שבהן הדריכה מאסיבית מאד או מגרשי ספורט מדושאים. השימוש במקרים אלה בחול, טוף, פרליט, פוליסטרן מוקצף, או חומרים אחרים דורש ייעוץ מעמיק יותר עם מומחים ולא ניתן לתת מתכונים בכתבה זו.
