שתיל הוורד ניטע בדרך-כלל בעונת החורף, כאשר הטמפרטורות נמוכות ושיחי הוורדים נמצאים בהאטת צמיחה. זה הזמן המתאים ביותר להוציא שתילים חשופי שורש מאדמת המשתלות ולשותלם בגנים. המצב הפיזיולוגי של השתיל מתאים להעתקה, מבלי שיגרם לו נזק פיזיולוגי. חשוב לישתול וורדים חשופי שורש, מכיון שיש באפשרותינו לבחון את מערכת השורשים של השתיל ואת צורתו, מידת היסתעפותו, בריאותו וגודלו היחסי. זו גם התקופה, שבה מבחר הזנים במשתלות גדול. יש לבחור את המבוקשים ולא להיתפשר על שתילים שנשארו במשתלות ואצל המפיצים האחרים. בחורף אף אין צורך בהשקיה תכופה של השתיל הצעיר.
כמובן, יש אפשרות לשתול וורדים מאוחר באביב וגם בקיץ, אם תנאי השטח מכתיבים זאת: אלא שאז נשתלים הצמחים עם גוש אדמה, אפשר לשתול שתילים מבוררים בתוך מיכלים בחורף, כדי לשתלם בגינה עם גוש אדמה בקיץ. השתילה בתקופות חמות תיעשה עם המון תשומת-לב, ותלויה בהשקיה תכופה של השתיל עד להיקלטותו.
הערה לגבי ורדים שריבוים נעשה מיחורים, ללא הרכבה, בעיקר מהקבוצות : MEILANDINA & MEIDILAND. שתילים אלו נשתלים כגוש על מצע קרקע אוורירי, אותם שותלים בכל עונות השנה, ומקפידים על השקיה תכופה עד לפריצת השורשים מגוש המצע אל הקרקע הטבעית.
מיקום הוורדים בגן הנוי, כללים חשובים
1. מיקום באזור חצי מוצל – מכאן ש-6 שעות שמש ביום בשעות הבוקר ואחה"צ – טובות ויפות לורדים.
בעוצמות אור קטנות יצמחו ענפים "עיוורים" (ללא פריחה) רבים.
במקומות שיש בהם שמש קופחת "יתעייפו" הפרחים וידהו ולא יראו יפה.
2. תנועת אוויר קלה בין שיחי הוורדים תיצור מיקרו-אקלים שאינו נוח להתפתחות פטריות ומחלות עלים. עם זאת, יש להגן על ערוגות הוורדים מרוח פרצים.
3. עודפי מים ומינרלים או מחסורים בהם משפיעים על מצבו הכללי של הצמח ופוגעים בפריחה. לכן שותלים וורדים בקרקע מנוקזת עם אפשריות השקיה ודישון נאותים. בשתילות נרחבות כדאי לבצע, לפני השתילה, בדיקת קרקע לרמת
המליחות.
4. יש לשמור מרחק בין הוורדים לבין עצים ושיחים אחרים, בשל כושר ההתחרות המועט של הוורדים על חומרים חיוניים בקרקע.
זנים ושתילה
כדאי לערוך "היכרות" עם הזנים המבוקשים, לצאת לשטח, למשתלות וגנים ולהתרשם מגוון הפרח, אופי הפריחה, גודל וגובה השיח, יציבות התפרחת, וכמובן רצוי מאוד בבעלי מקצוע המבינים בוורדים, הם גם יוכלו להנחות בקניית זנים עמידים למחלות. לפי הנחיות אלה יש להתאים את מרווחי השתילה, רצוי שלכל שתיל יהיה די מרחב לבטא את מלוא פוטנציאל הצמיחה שלו, ללא הפרעות כתוצאה משתילה צפופה, מאידך גיסא רווחי שתילה גדולים לא יתנו את האפקט
הצבעוני הצפוף. רווחי נטיעה נכונים מאפשרים גם מעבר בין השיחים למטרת הטיפול השוטף: קיטום, גיזום, ריסוסים וטיפול בעשביה.
שתילה
עם קבלת השתילים יש לוודא שכל הזנים מסומנים בהתאם להזמנה.
יש לבדוק את איכות השתילים: שתיל בריא – בעל מערכת שורשים מסועפת לכל הצדדים, ארוכה ובריאה, 2-4 זרועו מעוצות באורך 20-15 ס"מ עם מספר "עיניים" (פקעים) שלמות ובריאות. יש לבדוק את הזרועות מפגיעות וריקבונות. גזע ישר ללא פצעים גסים, ומקום ההרכבה נקי עם רקמת הגלדה – (לפחות התחלתית).
יש לוודא כי השתילים נשמרו לחים מרגע הוצאתם מהאדמה במשתלה, גילוי שרשי השתיל לקרני השמש לחום ולרוח – מקטין את סיכויי הקליטה. אם אין אפשרות לשתול את השתילים מיד עם הגעתם מהמשתלה – יש להטמין את השתילים בתעלה מרופדת בנסורת לחה. כאשר מעבירים את השתילים לשטח מכסים אותם בשקים רטובים, או במיכלי מים.
יש להכין בורות נטיעה בגודל של 40-40 ס"מ ובעומק של 40 ס"מ (או בהתאם לגודל השתיל), יש הנוהגים ליצור תלולית בתחתית הבור מהאדמה שהוצאה, ומסדרים את שרשי השתיל על התלולית סביב.
גובה השתילה – באופן שמקום ההרכבה יהיה 2-5 ס"מ מעל פני הקרקע. מכסים את שרשי השתיל באדמה תוך הידוק באצבעות. – אין להדק האדמה בדריכה -.
אפשרות נוספת היא שתילה בתוך בור מלא מים, האדמה שתוכנס לבור תיצור בוץ סמיך שיהדק יפה את שרשי השתיל ללא כיסי אוויר, המפריעים לצמיחת יונקות ולקליטה.
בתום השתילה אוחזים בשתיל במקום ההרכבה ומושכים אותו קלות כך שגובה "תפוח" ההרכבה יהיה בגובה המתאים, ולצורך יישור השורשים לאחר ההידוק. מתקינים גומה רחבה סביב השתיל, ומשקים בזרם מים עדין בצד הגומה (בכדי לא לגרום זעזועים באדמה החובקת את השורשים). למחרת השתילה ממלאים שוב את הגומה. יש היוצרים תלולית שתכסה את מקום ההרכבה ובסיס הזרועות כדי לשמור על השתיל והזרועות החשופות מרוחות ויובש. התלולית תפוזר ע"י זרם המים – לאחר קליטת השתיל.
